Mois : juin 2013

במשך שלושה ימים היה הילד אליה אוחיון בן הארבע מאשדוד שרוי בתרדמת, לאחר שטבע בבריכה, כשהוא מצוי בתחתית בור המים במשך למעלה מחמש דקות תמימות. הרופאים שהיו סקפטיים לגבי החלמתו, חזו תהליך שיקום ארוך וממושך אם בכלל. אבל אז התרחש הנס הגדול אליה אוחיון

הרצל קוסאשוילי

במשך שלושה ימים ×”×™×” הילד אליה אוחיון בן הארבע מאשדוד שרוי בתרדמת. זאת, לאחר שטבע בבריכה, כשהוא מצוי בתחתית בור המים במשך למעלה מחמש דקות תמימות. הרופאים שהיו סקפטיים לגבי החלמתו, חזו תהליך שיקום ארוך וממושך אם בכלל. אבל אז ×”×’×™×¢ הרב מנחם מענדל עמאר שגר בבניין בו מתגורר הילד, והביא להורים המודאגים ספר תניא שקיבל מהרבי בשנת תשמ »×’.

בשיחה עם COL משחזר האב גיל את פרטי המאורע והנס, כשאני תופס אותו בין תפילת מנחה לתפילת ערבית.

« ×‘שבת שעברה, התארחנו אצל חברים בבית שצמוד לביתו של הרב עמאר. אליה שיחק עם אחותו הקטנה במים והיה עם מצופים. בהמשך, לפי מצלמות האבטחה התברר לנו שאליה יצא מהבריכה והסיר את המצופים וחזר למים. אחותו ובנו של המארח לא קלטו שהוא חזר למים והמשיכו בשלהם. לבנתיים, ×”×’×™×¢ הבן הגדול שלנו אופק ובהיסח הדעת של הבן שהגיע, שימת הלב מאליה ברחה לי.

לאחר כמה דקות שאל אותנו אופק « ××™×¤×” אליה? » עניתי לו « ×‘בריכה ». הוא ניגש לבריכה רץ אליי בחזרה ואומר לי « ××‘א, אליה לא בבריכה ». מיד קלטתי שקרה משהו וקפצתי למים. אני רואה אותו שוכב בקרקעית המים ללא תזוזה. משיתי אותו מהמים כשהוא ללא דופק וללא נשימה. ביצענו בו הנשמה ועיסוי לב במשך כעשר דקות.
הנשימה לא חזרה, אבל הוא הקיא ופלט מים. לבנתיים הגיעו מד »× ואני מפקיד אותו בידיהם כשאני בקושי מרגיש את הדופק של אליה. מד »× ביצעו החיאה ולקחו ל’קפלן’. אליה ×”×’×™×¢ לשם במצב קשה והרופאים אמרו שהדופק חלש. הם הרדימו אותו והנשימו אותו עם חמצן, בתקווה שלאחר 48 שעות, כשהגוף יתאושש מהטראומה של הטביעה, יוכלו לאמוד את הנזק המוחי שנגרם לילד ».

« ×ž×”רגע שהגענו ל’קפלן’ הרופאים הפגינו ייאוש. באותו לילה שהילד טבע, הרב עמאר ×”×’×™×¢ עם אישתו והתחלנו יחד לקרוא תהלים במסדרונות. הוא נכנס לחדר שלו ואז הוא שאל את הרופאים מה מצבו? אמרו לו שהמצב קשה וכו’ ושהסיכוי שייצא ללא נזק מוחי הוא אפסי. ואז הרב עמאר שלף את הספר-התנא שקיבל מהרבי מליובאוויטש, וביקש מהרופאים להשאיר את ספר התניא למראשותיו של הילד. הרב עמאר אמר לרופאים: « ×× ×™ מרגיש שבעזרת ×”’ הוא ×™×”×™×” בסדר ועוד יום יומיים יהיו ישועות ».

הוא יצא מהחדר של אליה מחויך. הרופאים לא הבינו בכלל על מה הוא מדבר, והאמת שגם אנחנו היינו מיואשים ונתנו למילים של הרב עמאר לחלוף לנו מעל לראש… לא הצלחנו לעכל את הבשורה הקשה. במקביל, המשטרה חקרה את הדייר שאצלו התרחשה הטביעה. כך התגלו המצלמות שגילו ×›×™ במשך חמש דקות הוא לא נשם מתחת למים! שתבין, בדרך כלל, אחרי שתי דקות הנזק למוח הוא כבר בלתי הפיך ».

« ××—רי יומיים ניתקו ממנו את המכשירים בכדי לבדוק את מצב המוח. אמרו לנו: « ×“ברו איתו שישמע את הקול שלכם ». אחרי רבע שעה הוא התחיל למצמץ והיו לו כל מיני רפלקסים. לאליה ×”×™×” מנהג ללכת בכל יום עם סבתא למכולת ולקבל ממנה ארטיק. שאלתי אותו שאלה ארוכה ומורכבת: « ××œ×™×”, אתה רוצה שסבתא תיקח אותך למכולת לקחת גלידה? » אליה פקח את את עינו, ועם הצינורות שליפפו את גרונו והשתלשלו מפיו הוא הנהן פעמיים לשאלתי. בכינו שם מאושר. הבנו שהמוח לא נפגע בצורה קשה, והוא הבין את מה ששאלנו ».

« ×ž×©× המצב רק השתפר. היום הוא עדיין בקפלן, אבל הוא כבר הולך בכוחות עצמו ומדבר. אוכל כרגיל, וזוכר דברים ואירועים מהעבר. גם הנוירולוג שבדק אותו לא האמין למראה עיניו. אנחנו מקווים לצאת במהרה ומבקשים שתמשיכו להתפלל למענו: אליה בן רבקה. וגם עבור הילד דניאל בן סמדר שנמצא במצב אנוש ליד חדרו של אליה, לאחר שטבע בבריכה בחפץ חיים ».

Grâce au Tanya: Elya Ohayon âgé de 4 ans est sorti du coma.

Depuis 3 jours le petit garçon âgé de 4 ans Elya Ohayon d’Ashdod était dans le coma après qu’il se soit noyé et soit resté 5 minutes sans respirer au fond de la piscine.

Les médecins étaient septiques par rapport à sa guérison et prévoyaient un très long rétablissement, mais un miracle est survenu.

Tous étaient très pessimistes sur l’état du jeune garçon, c’est là qu’est intervenu le Rav Menahem Mendel Amar, voisin de la famille, il a donné aux parents un livre de Tanya qui lui avait été offert par le Rabbi il y a donc plusieurs années.

Suite à l’enquête de police, (s ‘appuyant sur les caméras de surveillance), Le père raconte l’histoire : « Shabbat dernier, nous étions invites chez des amis, des voisins du Rav Amar. Elya jouait avec sa petite sœur dans l’eau avec ses brassards. Nous avons vu que Elya était sorti de la piscine, il a retiré ses brassards et est retourne dans l’eau. Sa sœur et le petit garçon de la famille chez qui nous étions n’ont pas fait attention.

Pendant ce temps, est arrive notre grand fils Ofek.

Au bout de quelques minutes Ofek nous demanda ou est Elya, et nous lui répondîmes, dans la piscine. Il est donc parti le voir et est revenu nous dire qu’il n’y était pas. J’ai de suite compris que quelque chose s’était passé, et j’ai plongé dans la piscine Elya était au fond.

Je l’ai sorti, alors qu’il était sans poul et ne respirait pas. Nous lui avons prodigué la respiration artificielle jusqu’à l’arrivée de l’ambulance qui l’a emmené a l’Hôpital Kaplan.

Elya est arrivé aux urgences dans un état critique et son poul était très faible. Les médecins ont décidé de le mettre sous machine respiratoire pendant 24 heures en l’endormant pour que son corps récupère, ils l’ont gardé en observation.

La nuit même, le Rav Amar est sa femme sont venus nous voir. Ensembles avons priés et fait des Tehilims. Nous avons dit au Rav que les médecins étaient pessimistes sur son prompt et bon rétablissement.

Le Rav a alors sorti un livre du Tanya qu’il avait reçu du Rabi et a demandé aux médecins de conserver le Tanya au chevet du petit garçon. Puis tout en souriant il nous a dit qu’avec l’aide divine, tout irait bien et que dans les jours prochains un miracle viendrait.

Malgré son optimisme, les médecins comme nous même restions préoccupés de la situation et n’avons pas prêté d’importance à ses dires.

Apres 2 jours, les médecins ont débranché la machine de respiration artificielle pour pouvoir évaluer l’état de son cerveau. Les médecins nous on demandé de lui parler pour voir sa réaction, en entendant les voix de sa famille. Apres 15min, nous avons remarqué qu’il commençait à battre des paupières et a réagir au son de nos voix!

C’est alors que nous avons compris qu’un véritable miracle s’était réellement produit et que son cerveau n’avait pas été atteint, alors que le corps médical le craignait.

Aujourd’hui son état s’améliore, il est encore sous surveillance à l’hôpital mais il marche, mange par ses propres moyens, et parle. Même le neurologue n’y croyait pas.